שיעור בצניעות

אחרי השישייה המהדהדת במחזור הקודם, הציפיות מהפועל היו בשמיים. זה גם היה מתבקש הרי טבריה האורחת הגיעה לראש הזהב אחרי שספגה 16 שערים בארבעת במחזורים האחרונים. על הנייר, ערב נוח להמשך מומנטום כחול. מעל 4,000 אוהדים מילאו את היציעים, כשבפתיחה הקריאה הקבועה והחשובה “להחזיר את כולם הביתה” עלתה בקול חזק, והלב נזכר מה באמת חשוב גם בתוך משחק גדול.

הפתיחה הייתה מאוזנת. בדקה ה־13 טבריה פספסה הזדמנות אדירה והביאה לרגע של החסרת פעימה ביציע. מנגד, עבדנו יפה על מצבים נייחים: תרגיל קרן הסתיים בבעיטה של נועם כהן לקורה והרבה ידיים שכבר הונפו באוויר לקראת חגיגה שלא הגיעה. סביב הדקה ה־21 הגענו למהלך התקפי מצוין ששוב מצא את המסגרת של טבריה אך לא את הרשת. בדקה ה־30 שחר רוזן נפצע ודרור ניר נכנס במקומו.

ואז הגיע שוב מקרה שזכור לנו היטב מהפעם הקודמת בליגת העל: בדיקת VAR מורטת עצבים. שניות אחרי שריקה של השופט לנבדל, תיקל ג’יימס אדני שחקן יריב וקיבל צהוב. השופט נאאל עודא נקרא לVAR ולאחר בדיקה קצרה מאוד חזר ושלף את הכרטיס האדום. הפועל נותרה בעשרה שחקנים. עד ההפסקה השופט שלף ארבעה כרטיסים צהובים לשחקני טבריה, והמחצית נסגרה ב־0:0 מאוזן, עצבני, עם תחושה שאנחנו לא בשיאנו אבל בהחלט במשחק.

עומר פרץ זרק התקפה למגרש, כשעם פתיחת המחצית השנייה צ’פיוקה סונגה החליף את קליי כדי לחדד מקדימה. לא יכולנו לצפות לפתיחה טובה יותר למחצית השנייה: טאבי סחט צהוב שני מהארון שפסי הבלם היריב, חוזרים ל־10 על 10. אז הגיעה האכזריות הקטנה של המשחק: בדקה ה־70 קיבלה האורחת כדור חופשי אחרי עבירה מיותרת של דרור ניר. חדידה שלח כדור שפגע ברועי דוד (נכנס בדקה 65 במקום נידם) שעמד בחומה, שינה כיוון והטעה את עומר כץ 1:0 לטבריה. עומר פרץ הגיב וניסה לעשות הכל כדי להביא לשוויון. בדקה ה- 77 חילוף כפול – מארק קוסטה וגולן בני החליפו את נועם כהן ושביט מזל.

הפועל זזה קדימה בשכבות, כל גיחה הרגישה “כמעט”.

בדקה ה־86 הגיעה החמצה גדולה שלנו, ובדקה ה־90 טאבי מחמיץ בענק, בפעם השנייה ברצף, ושוב הידיים על הראש. נכנסנו לשש דקות תוספת זמן, כולנו בעמידה, הקבוצה נלחמת עם כל מה שיש ואז זה בועט בך מאחור כשטבריה יוצאת למתפרצת חדה ובלינקי קובע 2:0. זה לא הערב שדמיינו והציפיות לא קיבלו מענה. היינו צריכים להיות חדים יותר בפעולה האחרונה, לשחרר מהר, ולתרגם בליץ לגול. ועדיין, בתוך האכזבה, יש הרבה מקום לאופטימיות: עבדנו, יזמנו, דחפנו, ניסינו. לפעמים הקורה, הסטייה והמאית שנייה נופלות לצד הלא נכון.

הפנים לטדי. בית"ר זו יריבה שצריך להסתכל לה בלבן של העיניים. לקחת את הלחימה של הדקות האחרונות, להוסיף קור רוח ברחבה ואנחנו שם. זה עדיין בידיים שלנו.