ארבע ורבע

היכולת להתמודד עם לחץ היא אלמנט מפתח בחיים של כולנו. חלקינו מצליחים לתעל את הלחץ למקומות טובים, לשפר ביצועים, להיות מפוקסים וחדים, יש אלו שהלחץ פשוט משתק אותם וגורם לפעולות פשוטות להפוך לבעיות חמורות והכי חשוב פוגע בקבלת ההחלטות. וזה במקרה הטוב, במקרה הרע לחץ מוביל פשוט למוות, בממוצע מתים בארה"ב 7 אנשים בכל 2 שניות כתוצאה מלחץ.

אם לא היינו בטוחים עד עכשיו עד כמה הבעיה של הפועל היא מנטלית, קיבלנו לראיה כבר שני משחקי גביע שהוכיחו שיש פה קבוצה שיודעת לשחק כדורגל כשמעמידים אותה בצורה הגיונית על המגרש ובעיקר כשאין עליה לחץ.

כ 3000 צופים, מתוכם מעל 1000 כחולים, הגיעו למשחק שמינית גמר הגביע בבלומפילד. מחוץ לאצטדיון היפואי חשנו בהבדל הברור שבין מפגשים נגד הפועל/מכבי תל אביב לעומת המשחק נגד בני יהודה. הבדל שממחיש ומשקף בצורה מושלמת את הפער שבין ליגת העל לליגה הלאומית. וכזה שהוכיח פעם נוספת עד כמה חשוב שנילחם עד הסוף על הזכות להמשיך ולשחק מול יציעים מלאים באצטדיונים גדולים גם בעונה הבאה.

לפני שריקת הפתיחה, "על הנייר" יחסי הכוחות נראו די שווים. בני יהודה חווה עונה טובה מאוד עד כה ומצויה עמוק במאבק על אחד משני הכרטיסים לליגת העל. ואצלנו? מעבר לעונה הנוראית שאנו חווים, אני לא חושב שיש מישהו ביציע שזכר מתי העפלנו שנתיים ברצף לרבע גמר גביע המדינה ולכן המשימה קשה שבעתיים. (עונות 1997/8+ 1998/9) כך, המשחק נראה כמו פוטנציאל להפתעת גביע קלאסית בהתחשב במיקום של הקבוצות - כל אחת וטבלתה, כל אחת ובעיותיה.

עוד לפני המשחק התקיים טקס לזכרו של אוהד בני יהודה, שנרצח במסיבה בנובה ב 7/10 ולווה במחיאות כפיים מכובדות מכל האוהדים באצטדיון, שלווה גם בשירת "להחזיר את כולם הביתה" מהיציע הכחול. חשוב לא לשכוח גם ברגעים האלה שזה מה שחשוב באמת בעת הנוכחית.

מבחינת כדורגל, החל מהדקה הראשונה לא היה צל של ספק איזו קבוצה נמצאת באיזו ליגה. הפועל עלתה בהרכב שהוכיח את עצמו כמצוין, עם לחץ גבוה, מסירות ובעיקר המון נחישות ורצון. בעקבות הלחץ שהפעילו שחקני הפועל על בני יהודה הגיעו הטעויות של המארחת. בדקה ה- 15 איבוד כדור מרושל בתוך הרחבה של שאבי השוער הוביל לעבירה גסה של גיא סביליה על דניס ממש על מפתן הרחבה. השופט סימן להמשיך לשחק אבל הVAR אותת שהייתה עבירה ומכאן הדרך לאדום הייתה ברורה. הזהובים נותרו ב-10 שחקנים בשלב מוקדם מאוד, מה שהזכיר לנו לא מעט משחקים כאלו של הפועל העונה.

ההתלהבות של הפועל המשיכה אך שערים עדיין לא הצלחנו להבקיע והמחצית הסתיימה ב 0-0 והייתה לאחת המחציות הטובות וחד- צדדיות של הפועל שראינו השנה. עם פתיחת המחצית השנייה דווקא בני יהודה הגיעו למצב הראשון במשחק וחלקינו ביציע כבר ראינו את תסריט האימים בו היא כובשת ומיד יורדת לבונקר מפואר אבל בדיוק דקה אחרי ההחמצה של בני יהודה הסכר נפרץ. בדקה ה- 54 חמזה שיבלי, שחייב לשחק יותר ולפתוח בהרכב גם בליגה) הרים קרן לראש של אנטוניץ' שנגח לרשת. 1-0 להפועל! ומכאן המשחק הלך בכיוון אחד.

צילום: סער כרמלי הפועל פתח תקווה

בני לם ריענן את השורות בדקה ה-65 כשאבי ריקן, עידן ורד ואופק אושר החליפו את חמזה שיבלי, דניס אדנירן וגילברט קומסון. אני חייב לציין שברמה האישית לא ברורה לי ההתעקשות לשחק או עם שיבלי או עם ורד - מדובר בשני השחקנים הכי יצירתיים בהפועל ואני מקווה שנזכה לראות אותם גם משתפים פעולה יחד על המגרש. חלפו כעשר דקות עד שהחילופים התחילו להשתלם. בדקה ה-74, הדיפה לא טובה של שוער בני יהודה הגיעה לראשו של גולן בני במרכז הרחבה, זה הוריד לריקן שבבעיטת יעף נאה לפינה של שאבי מצא את הרשת. 2-0 הפועל!

צילום: סער כרמלי הפועל פתח תקווה

הגול השלישי היה כולו גול של מסירה גאונית על מגרש שלם של עידן ורד. הכדור של ורד מצא את בר נאווי שפרגן בשמחה לחברו אופק אושר והנה כבר 3-0 להפועל! בדקה ה-87 היה זה שוב בר נאווי, הפעם עם כדור רוחב שפגע בספיר יתאח מיודענו וחדר פנימה. 4-0 להפועל! בר נאווי עם שני בישולים והרבה חומר למחשבה על למה הוא לא מקבל יותר דקות. המשחק הסתיים ונדמה שבהפועל נהנו ורצו להמשיך ולשחק, וזו גישה מצוינת לקראת המשחק הקריטי ביום שני.

עף אל פי שמדובר בהפועל תל אביב ואפשר להתבלבל כי זה "שם גדול", אין לנו ברירה אלא לנצח אותם בשני כדי לפתוח את התחתית לחלוטין. עוד לפני שאנחנו חוזרים לליגה, הרשינו לעצמו לשמוח לרגע בנסיעה הביתה שלוותה בלא מעט מחשבות לקראת ההגרלה של הסיבוב הבא, שתיערך בחמישי הבא. אני לא יודע את מי נקבל וגם לא ממש אכפת לי כרגע - אני רק יודע ששנתיים ברצף הגענו לרבע גמר גביע ואחרי מפח הנפש בשנה שעברה באשדוד הגיע הזמן שהשנה נעשה את קפיצת המדרגה לפחות בגביע ונגיע לפחות לחצי הגמר.