את מה ששבור אי אפשר לשבור

מרבית אוהדי הפועל הפנימו כבר מזמן כי הקבוצה ירדה ליגה אך רק לאחר משחק מביש ומאכזב נוסף קיבלנו את האסמכתא הסופית והרשמית. כשנותרו עוד 3 משחקים לתום העונה, הפועל פתח תקוה נשרה בתום עונה אחת בלבד בחזרה לביצה הטובענית- לליגה הלאומית.

צילום: סער כרמלי, הפועל פתח תקוה

אווירת סוף עונה הורגשה כבר בחימום שלפני המשחק. אוהדים בודדים קיללו והביעו בבירור את אכזבתם וכעסם על יכולת השחקנים בעוד אחרים ניסו מעט לעודד כדי לטשטש את המילים הקשות. יחד עם זאת, כמה דקות לפני המשחק קמו אוהדי הפועל והחלו לעודד את הקבוצה או את עצמם. לצידנו, ביציעי המארחת היו מאות ילדי צהרוני אשדוד שכנראה הוזמנו למשחק ועל פי קולם נשמע שאף אחד מהם עוד לא הגיע לגיל מצווה. בכל פעם מחדש אני מנסה להבין מדוע קבוצות חסרות תוחלת ואוהדים כמו חדרה או אשדוד מצליחות יותר מאיתנו, אבל עד היום לא מצאתי פיתרון.

הפועל הגיעה לשני מצבים קורצים בחמש הדקות הראשונות אבל שם זה בערך נגמר. תוך זמן קצר צנחה רמת המשחק לכזו שמביישת אפילו את הליגה הלאומית שבה מגיע לשתי הקבוצות לשחק בעונה הבאה. מהר מאוד שמענו שבמשחק המקביל בית"ר מפרקת את הפועל ת"א ובמצב כזה, שער קטן של הפועל יצמק את הפער לשלוש בלבד, אבל מה זה יעזור אם אנחנו לא עוזרים לעצמנו? בדיוק כשהיינו אמורים לרדת למחצית השופט התעלם מעבירה ברורה על באסי ואשדוד יצאה למתפרצת שהסתיימה בשער. תפיסת החולצה של באסי התרחשה ממש מול יציע הפועל ולכן היינו בטוחים שהשער עתיד להיפסל. ובפועל? חוצפה של צוות השיפוט שכלל לא קראו לשניר לוי השופט לבדוק והחליטו לאשר את השער. מעבר לעצבים על השיפוט, היה זה עוד גול קלאסי של ירידת ליגה, הן נאיביות של השחקנים במהלך והן בעיתוי.

במחצית השנייה העידוד פסק לחלוטין והעצבים והקללות החלו להתגבר עד שהפכו למנגינה היחידה שיצאה מיציע אוהדי הפועל. החילופים של בני לם לא הועילו ולאורך כל המחצית השנייה לא התקרבו לשוויון. אף על פי שפיגרנו בשער אחד בלבד, נדמה שהשחקנים השלימו בשלב זה עם הירידה, ולא מן הנמנע שרובם הרימו ידיים עוד הרבה לפני כן. רם לוי הוסיף עוד אדום לסטטיסטיקה לפני ששניר לוי הנוראי שרק לסיום.

אומר פעם נוספת: העונה הזו הייתה כולה כישלון מהדהד. מאשדוד הוצאנו 1/9 מחדרה 1/9 ומהפועל תא 2/9.

כל יריבותינו לתחתית היו עדיפות עלינו וכך אי אפשר בכלל לחלום על הישארות בליגה. האכזבה מירידת הליגה כואבת וצורבת לי אבל אני חושב שהיא עדיין פחות קשה מכל הירידות אחרות שחוויתי (סה״כ 4 או 5 עם סופרים את ליגה א'). הבנתי שנרד כבר מזמן. פשוט נכשלנו, אין איך לעדן את זה. וכן אני מאוכזב מאוד ומתוסכל אבל הדרך הכי טובה להתגבר על זה מבחינתי היא להתחיל מעכשיו לתכנן את העונה הבאה.

אני לא מתכוון להעלות על הכתב את כל הטעויות שנעשו, כל ההחמצות הגורליות ושלל טעויות השיפוט שעלו לנו בנקודות- סבלנו מספיק, אין צורך להיזכר בזה שוב. מה שחשוב לי זה שהמועדון, אנשי המקצוע והועד המנהל החדש יפיקו לקחים וידעו לעשות את הדברים אחרת בפעם הבאה. אני מאמין ובטוח שלא יקחו למועדון שוב 8 שנים לחזור לליגת העל. יש פה יסודות שנבנו ויש פה קהל שעבר כבר הכל. אני מקווה שנקודת האור היחידה של העונה תהיה בעליית קבוצות הנוער ונערים א' לליגת העל (חמסה חמסה) והישארותה של נערים ב'.

הפועל זה המועדון שירד ליגה הכי הרבה פעמים ב-20 השנים האחרונות, הגיע פעמיים לפירוק ועדיין, אנחנו כאן! אחרי כל התלאות הגענו השנה במספרים מדהימים לכל מגרש והראינו לכולם ששום דבר לא ישבור אותנו. את מה ששבור אי אפשר לשבור

להיות אוהד של הפועל פתח תקוה זה לא דבר פשוט וקל ואני גאה בכל אחד מכם שבמשך שנים רבות לא נכנע וממשיך להגיע ולהאמין שיגיע היום (בקרוב) ונחזיר עטרה ליושנה. כל עוד אנחנו מאחוריה, הפועל פתח תקוה לא תיעלם. הסיפור שלנו ממשיך להיכתב ואני בטוח שנכונו לנו עוד פרקים טובים ומאושרים בעתיד.