רוצים שינוי

צילום: הפועל פתח תקוה

נדמה שעשו השבוע הכל בהפועל כדי לשנות את האווירה לקראת מה שהפך להיות משחק העונה. החל מחילופי מאמנים וכלה במדיטציות, הכל כדי להראות שהעניינים תחת שליטה ואנחנו כאן כדי (להיאבק) להישאר.

את האגדה האורבנית אודות אפקט המאמן החדש כולנו מכירים וקיווינו ליהנות ממנה פעם אחת גם אנחנו. אפרופו סוגיית המאמנים - לדעתי אם בהפועל החליטו להחליף את עופר אז היו חייבים לעשות זאת עוד לפני חודש ויותר, כשנותר עדיין זמן בחלון ההעברות על מנת שהמאמן החדש יוכל לבחור שחקני חיזוק שמתאימים לו. בפועל קיבלנו המשך ישיר של המשחק באשדוד גם בהרכב ויותר חמור מההרכב - בגישה.

אין טעם בלסכם אירועים ממשחק שכל מה שהיה חשוב בו זאת התוצאה. אחרי הכל כולנו מבינים שהדבר הכי חשוב כרגע זה לקחת נקודות, בטח מול היריבות הישירות בתחתית ובזאת כשלנו פעמיים בשבוע האחרון. ההבדלים בגישות בין הקבוצות היו בולטים כבר מפרסום ההרכבים, כשאצלנו היה נראה שעופר השאיר לבני רשימות של מי צריך להמשיך לפתוח בהרכב ואילו בחדרה ממש נתנו לשחקני החיזוק שלהם לשחק. אם במשחק על עונה שלמה זה ההרכב שעלינו איתו, כששחקני החיזוק שחתמו פה בינואר על הספסל, אז אנחנו בבעיה הרבה יותר חמורה ממש ששיערנו.

נספר רק בקצרה שהפועל היו נראים סביר בחלקים מהמחצית הראשונה ולא מעבר לזה. האורחת לעומת זאת הגיעה ליותר מצבים ואלמלא יכולת מצוינת של עומר כץ (היחיד שהראה יכולת טובה אתמול) והרבה חוסר דיוק, הם היו גם עולים על לוח התוצאות עוד לפני הדקה ה 37. באותה דקה דוניו נגח למשקוף ופנימה, שחקן רכש שממש מוכיח את עצמו מההתחלה. השריקה להפסקה הגיעה וסיימה מחצית ראשונה קשה מאוד לעיכול ולצפייה.

המחצית השניה נפתחה בלחץ של הפועל שנגמר בהרבה תסכול ובלי שום שינוי על לוח התוצאות. ככל שעבר הזמן המשחק חזר להיות בשליטה של חדרה. בדקה ה-59 טעות נוראית של אבי ריקן הובילה למתפרצת של חדרה. דוניו ואדנאי רצו לבד אל עברו של עומר כץ ואדנאי לא התקשה לכבוש מול שער חשוף 2-0 לחדרה. ואנחנו חשבנו שרק מדמון יודע לכבוש לאורחים... עד הסיום היה עוד בליץ קטן של הפועל על השער של חדרה אבל זה נגמר בהרבה תסכול מחוסר היכולת לתת אפילו גול אחד.

המשחק הסתיים כשחלקו הגדול של היציע המזרחי ריק. אי אפשר להאשים את הקהל גם בשריקות הבוז ובמחאות שלו. לאורך כל העונה הגיעו אוהדי הפועל במספרים גדולים יותר מחצי מליגת העל ותמכו בקבוצה על אף האכזבות. נדמה שתש כוחו של מרבית הקהל. אמנם לא אפסו הסיכויים וכל עוד יש על מה לשחק חייבים לעשות הכל כדי להישאר אבל צריך להיות הוגנים ולהגיד באותה נשימה שהרבה עבודה צריכה להיעשות כדי שזה יקרה וזה הזמן של כולם לדבר פחות ולעשות יותר כי אם יש גורם אחד שכן עמד ברף של ליגת העל במועדון זה הקהל.

אמנם שוררת אווירת דיכאון כללית אבל חשוב וכדאי לציין את קבלת הפנים שקיבל מנשה זלקה אתמול מהיציעים של הפועל. מעבר לכדורגל וליריבות לתחתית, מגיע לו לחלוטין לקבל כל ההערכה שקיבל. אפרופו המלחמה ובכדי שנזכור ונזכיר שוב, למרות שנראה לנו שחרב עלינו עולמינו מבחינה ספורטיבית, יש לנו עדיין אחים ואחיות בשבי החמאס וכל יום שעובר מקטין את הסיכוי שלהם לחזור הביתה למשפחות שלהם. כל העונה הזו מתנהלת בצל המלחמה, זהו בהחלט אינו תירוץ אבל מתבקש לשים את הדברים בפרופורציה, בטח בשנה כזו.

הפועל במקום האחרון ובמרחק שני משחקים ממקום מבטחים. זה נראה רחוק אבל אפשרי וחשוב שכל עוד זה אפשרי נהיה שם, כי אם יקרה הנס אנחנו צריכים להיות מוכנים לנצל אותו.